Another Look #5 // Previous Years: #1 #2 #3 #4

תשוקה חותכת

Magnificent Obsession

במרכז תכנית ההקרנות האירופית השנה עומדת התשוקה האובססיבית, הבלתי נלאית, זו שאינה מרפה. בעוד שהתנועה הרומנטית היללה התקשרויות רגשיות קיצוניות כדי לחתור תחת ערכי הנאורות, המודרניות נטתה לתחום התנהגות מסוג זה, אם דרך שילובה בתעשיית הצריכה ההמונית ואם דרך הצגתה כהפרעה פסיכולוגית פרטית. הקולנוע, כמוצר טכנולוגי ומאמץ אמנותי, נקלע לא פעם בתווך בין שתי גישות אלה, וניסה לפשר בין דרישותיהן הלכאורה סותרות. הסרטים שנבחרו למהדורה הנוכחית חושפים את התמודדות זו עם תשוקה קיצונית, כפי שהיא מתבטאת במישורי הרומנטיקה, המשפחה, האלימות, האמנות, הבידור והטיפוח האישי. במקרים אחדים, תשוקה שהפכה לאובססיה מבודדת את הפרט מסביבתו וכופה עליו פגיעה בעצמו ובאחר. במקרים אחרים, האובססיה הופכת לטקס קולקטיבי או מוסכמה, שזוכים לבחינה מחודשת דרך עדשת הקולנוע. כך או אחרת, בכל אחת מיצירות אלה שבה ועולה השאלה אודות משמעות ההתרחקות מדרישות ההיגיון המעשי, והמחיר האנושי שמהלך זה עשוי לגבות.

Passions that cut, passions that turn obsessions, stand at the heart of this year’s European screening program. While Romanticism countered Enlightenment values by celebrating extreme emotional attachments, the rise of Modernity tended to circumscribe such behavior, commodifying it on the one hand and pathologizing it on the other. Cinema, as both a technological product and a creative endeavor, has often found itself caught between these attitudes, attempting to negotiate their oft-contradictory demands. The films included herein show the fruits of this negotiation, as they explore passionate fixations in romance, family, violence, art, recreation, and beautification. In certain cases, passion-turned-obsession isolates one from his or her surroundings, perhaps forcing a sacrifice, if not a wounding. In others, obsessiveness becomes a collective ritual, a norm we now encounter in a new light. Either way, what emerges here is a question about the value of departing from the strict regimes of instrumental reason, and the price that such an action may exact.