היפיפייה | The Beauty

היפיפייה (ליטא, 1969)
בימוי: ארונס ז'ברונס
תסריט: יוריוס יקובלבס
צילום: אליגמנטס מוקוס
עריכה: ליליה זיביינה
שחקנים: אינגה מיקטה, ליליה ז'דייקיטה, ארבידס סמוקס
ש/ל, 63 דקות
תרגום לעברית

The Beauty (Lithuania, 1969)
Directing: Arūnas Žebriūnas
Screenplay: Jurijus Jakovlevas
Cinematography: Aligmantas Mockus
Editing: Lilija Zivienė
Cast: Inga Mickytė, Lilija Žadeikytė, Arvidas Samukas
B/W, 63 minutes
Hebrew subtitles

Watch a Preview
סינמטק תל אביב Tel Aviv Cin. 18.1.17 19:00
סינמטק ירושלים Jerusalem Cin. 19.1.17 19:00
סינמטק חיפה Haifa Cin. 17.1.17 21:00
סינמטק הרצליה Herzliya Cin. 22.2.17 19:00
סינמטק חולון Holon Cin. 18.1.17 20:30

אינגה, ילדה קטנה המתגוררת עם אימה החד-הורית, ידועה בבניין מגוריה בשל יופיה. המשחק האהוב עליה הוא ריקוד מול ילדי השכונה, כאשר אלה מריעים לה ומרעיפים עליה מחמאות. אבל הכל משתנה כאשר ילד חדש עובר לגור בשכנות אליה. נמשיה של אינגה אינם מוצאים חן בעיניו והוא מכנה אותה מכוערת. הפגיעה ברגשותיה דוחפת את הילדה לבחון מחדש את ערך היופי שלה וזה של אחרים – מסע אשר גם בהדרגה יחשוף בפניה תובנות מכאיבות לגבי עולם המבוגרים הסובב אותה.

השינויים שחלו בקולנוע של הגוש המערבי והגוש המזרחי בשנות ה-60 של המאה הקודמת היוו השראה לרבים מיוצרי הקולנוע של ליטא, אשר ביקשו לאתר דרכים יצירתיות כדי לעקוף את הצנזורה של עידן המלחמה הקרה ולהפיק עבודות מאתגרות מבחינה אמנותית. "היפיפייה" ממחיש את מגמה זו: הבחירה להתמקד בעולמם של ילדים במקום של מבוגרים אפשרה לבמאי ארונס ז’ברונס לנצל מה שנראה היה כנושא "תמים" כדי לגעת בתופעה אשר על פי הקומוניזם הינה יותר מדי "בורגנית" – פולחן הטיפוח העצמי. בעודו פועל מתחת הרדאר של הצנזורים, הסרט מציג עולם "לא קומוניסטי" בעליל, שבו יופי – ולא יצרנות למשל – מקבל משנה חשיבות בתפיסת עולמם של ילדים ומבוגרים כאחד. אך גם אם יש בייצוג זה מן האתגר לקומוניזם, הוא לא מבקש באותה הנשימה לתמוך באופן שבו המערב הקפיטליסטי מקדש את המראה החיצוני. מבחינה זאת, "היפהפייה" מעדיף לשמור על עמימות רעיונית, ולעולם אינו מכריע בשאלה האם עלינו לדאוג לטיפוח היופי החיצוני או שלא. מה שכן, הוא חושף את האופי האובססיבי שדאגה זאת יכולה לעיתים לסגל לעצמה, ושמכוון אותה למחיקת כל פגם פיזי מתוך רצון נואש לזכות באהבת הזולת. זוהי התשוקה שחותכת את אינגה מבפנים ומבחוץ, ושלה היא מחפשת חלופה במסעה דרך הנוף העירוני של ליטא הסובייטית.

Inga, a little girl who lives with her single mother, is admired by everyone for her beauty; often you would find her dancing to the other children’s delight, who in turn bombard her with compliments. Everything changes, however, when a new boy moves into her building. He does not like Inga’s freckles and calls her ugly. Hurt by his words, she is forced to rethink the significance of her beauty and that of others, acquiring painful insights about adulthood as a result.

Inspired by cinematic developments in both the Western and Eastern blocs, many Lithuanian filmmakers during the 1960s found creative ways to bypass Cold War censorship and produce challenging works. “The Beauty” is indicative of this strategy: focusing on the lives of children rather than adults, director Arūnas Žebriūnas exploits a seemingly “innocent” topic in order to touch upon a concern deemed too “bourgeois” by communist standards –namely, the cult of beautification. Flying under the radar of regulators, the film depicts a decidedly “un-communist” world where beauty – and not, say, productivity – is placed in high regard by children and adults alike. Its treatment of this world, however, does not embrace the West’s valorization of physical appearance either. Rather what emerges here is an ambiguous text that never really resolves the dilemma of whether we should be so attached to physical beauty, but which nevertheless confronts us with the harsh terms this attachment often dictates: beautification as an obsessive eradication of any and all physical imperfections, motivated by a desperate desire to secure the love of others. Such is the passion that cuts Inga from within and from without, and for which she searches an alternative in the urban landscape of Soviet-controlled Lithuania.